קסם שישי עם אלי כהן

אלי כהן הוא רופא השיניים שלי.

יום אחד, בעודי שוכבת עם פי פעור (ולא כביטוי), שואל אותי הדוקטור מה אני עושה.

זה קטע שרופאי שניים שואלים אותך שאלות כשהפה מלא זמזומים וחומרים.

אני כמובן מספרת לו על קסם. הוא מקשיב בשקט וממשיך בעבודתו.

כשאנחנו מסיימים, הוא מזמין אותי למשרדו, שולף ממדף הספרים ספר דק ואומר "אני כותבת שירה, זה הספר השני שלי, קחי, תקראי".

בבית, אני קוראת את השירים ופי שוב פעור, הפעם כביטוי. הדמות הרצינית, השקטה, העדינה, לא מתיישבת עם הנפש הסוערת שמתרוצצת שם בתוך השירים.

אני כותבת לו ומזמינה אותו להתארח אצלנו בקסם שישי.

וכך, ביום שישי אחד, הגיע לסלון הזומי שלנו, הקריא כמה משיריו, סיפר קצת על הרקע לכתיבתם. חברי הקהילה שהיו במפגש, גם הם נשארו בפה פעור מכנות ועוצמת הכתיבה.

חשבתי לעצמי, כמה אנשים מלאי שכבות ורבדים, כמה חלקים יש בהם, שלא בהכרח מתיישבים זה עם זה,

וכמה טוב שכך.

40,000

אַרְבָּעִים אֶלֶף אֲרוּחוֹת 

הֵכִינָה לוֹ

בְּאַרְבָּעִים שְׁנוֹת נִשּׂוּאָיו.

וְהוּא,

מִכְתַּב אֶחָד הִשְׁאִיר לָהּ

עִם אַרְבַּע שׁוּרוֹת.